למה יהודים טובים כותבים פוסטים ביום כיפור

למה יהודים טובים כותבים פוסטים ביום כיפור

אני לא דתי. אני לא מאמין באלוהים, לא מקיים את מצוות התנ”ך, וחברים ומכרים גם לא היו מגדירים אותי כאדם ‘מסורתי’; לפחות לא לפי ההגדרה המקובלת כיום. עם זאת, אני כן מקיים את רוב חגי ומועדי ישראל. לא את כולם, אבל את אלו שכן – אני מקיים בקנאות. לא יעלה על הדעת פסח, למשל, בלי סדר גדול. סדר שבמהלכו קוראים את כל ההגדה (כן, גם את החלק שאחרי האוכל), שרים את כל השירים, ומחביאים בו את האפיקומן. לא תעלה על הדעת חנוכה בלי טקס הדלקת נרות גדול ובלי לשיר את כל השירים.
מצד שני, אני לא שומר שבת. לא שומר כשרות. וביום כיפור, לרוב המשפחה שלי ואני נוסעים לכנרת ועושים קמפינג. ועל האש. למה? כי החג הזה אף פעם לא באמת היה חשוב בבית, וזה החג היחיד שבמהלכו לא צפוף מדי בכנרת ואפשר ליהנות כמשפחה. וערך המשפחה, לפחות בעיני(נו), יותר חשוב מלהתפלל למי שנמצא-לא-נמצא שם למעלה.
אז איך מאזנים בין השניים האלה? למה לטרק בהרים של צ’ילה סחבתי חנוכייה, נרות, וניירות עם המילים לכל תשעת הבתים של “מעוז צור”? למה בלה-פאז, בירת בוליביה, התרוצצתי בין בית חב”ד לקהילה היהודית להוסטל שבו ישנו, כדי לארגן סדר פרטי במהלכו שרנו את כל השירים (לעיתים יותר מפעם אחת, אם היה ויכוח על המנגינה)?
הפיתרון פשוט: יהדות חילונית. בתפיסה שלי, המשמעות של כל החגים ומועדי ישראל איננה זהה ואיננה שווה, וזאת משום המקור של החגים.
כאמור, אני לא מאמין באלוהים. אבל אני כן מאמין בעם היהודי (מבלי להיכנס לדיון כרגע על משמעות היהדות) כ’עם’/’לאום’ שמקיים כבר שנים ערכים תרבותיים קולקטיבים, וההווה שלי הוא המורשת שלו, לטוב ולרע. והחגים שאני ‘אוהב’ – אם לדייק, החגים שאני מוצא חשיבות וערך בחגיגות שלהם – הם החגים שגם מציינים את המורשת התרבותית, וגם מציינים אותה בצורה שהיא בהתאם לתפיסה שלי של רוח היהדות. בחנוכה, למשל, חוגגים את מאבק היהודים בכובש זר וממיר; בפסח חוגגים את יציאתנו כעם ‘מעבדות לחרות’. אפילו חשוב מכך, עצם החגיגה של חגים אלו היא בעלת מאפיינים שמקדשים את הערכים שחשובים לי: משפחה וקהילה. היסטוריה. ביחד. זה מה שחשוב.
ביום כיפור, עיקר הדגש הוא על ‘בין אדם למקום’, עיקרון שבעיניי כחילוני הוא פשוט שגוי. (ואולי במקום ‘חילוני’ מלשון ‘חול’, אגדיר את עצמי כ’נאור’?)  יותר מאשר שהוא שגוי – הוא עיקרון, וחג, שכופים עליי, כפי שהמגזר הדתי כופה עליי שלל גזירות אחרות. הוא חג מרגיז; עוד נקודה על הקו הארוך של “למה אתה לא יהודי טוב יותר” שבערך חצי מהמדינה מנסה לחנך אותי אליו. אך האמת היא שאני כן יהודי טוב. אני חי את חיי וחוגג את מועדיי בהתאם למסורת שלי, למסורת של משפחתי, ולמסורת היהודית. אמונה באלוהים איננה מקנה עליונות דתית או תרבותית ואיננה מקנה זכות לאחר לשפוט את יהדותי בהתאם לסטנדרטים שלו. נהפוך הוא: עוד ערך מהמסורת היהודית הוא ערך הפלורליזם וערך ההתדיינות והפרשנות השונה לערכים ולמנהגים – בדיוק מה שאני עושה כאן, באחד ממועדי ישראל.
אני לא טוען שאני יהודי טוב יותר, כי אני מקבל גם את הגישה והפרשנות של אחרים ליהודים, ונותן להם לחיות את חייהם. ובזאת, כמובן, אני מקיים את “ועשית לרעך כמוך”, והיא כל התורה כולה, לפי הלל הזקן (להבדיל מהלל הצעיר, בן-דודי בן השנתיים). אני עושה לרעיי כמוני ונותן להם לקיים את מנהגיהם. אני אף מכבד אותם ונמנע – לפחות השנה – מלבצע כל פעילות אשר תכונה ‘מתריסה’, כגון (אללה יסתור) לנסוע באוטו בכביש ציבורי, “בחג הקדוש של היהודים”.
אז השנה עדיין נמשיך את ה’מסורת’ (אם אפשר לקרוא למשהו שכופים עליך, חוקית או חברתית, ‘מסורת’) של השביתה ביום כיפור. אבל אני אראה סרטים, ואוכַל אוכֶל, וא’צוטט בפייסבוק, ואתפלסף על מהות היהדות, ואפרסם את הפוסט בנושא בבלוג שלי. דווקא בכיום כיפור, למען יראו, ייראו, ויעשו לרעיהם כמוני.
אני יהודי טוב, ואני כותב פוסט ביום כיפור.

אני לא דתי. אני לא מאמין באלוהים, לא מקיים את מצוות התנ”ך, וחברים ומכרים גם לא היו מגדירים אותי כאדם ‘מסורתי’; לפחות לא לפי ההגדרה המקובלת כיום. עם זאת, אני כן מקיים את רוב חגי ומועדי ישראל. לא את כולם, אבל את אלו שכן – אני מקיים בקנאות. לא יעלה אצלי על הדעת פסח, למשל, בלי סדר גדול. סדר שבמהלכו קוראים את כל ההגדה (כן, גם את החלק שאחרי האוכל), שרים את כל השירים, ומחביאים בו את האפיקומן. לא תעלה על הדעת חנוכה בלי טקס הדלקת נרות גדול ובלי לשיר את כל השירים.

מצד שני, אני לא שומר שבת. לא שומר כשרות. וביום כיפור, לרוב המשפחה שלי ואני נוסעים לכנרת ועושים קמפינג. ועל האש. למה? כי החג הזה אף פעם לא באמת היה חשוב בבית, וזה החג היחיד שבמהלכו לא צפוף מדי בכנרת ואפשר ליהנות כמשפחה. וערך המשפחה, לפחות בעיני(נו), יותר חשוב מלהתפלל למי שנמצא-לא-נמצא שם למעלה.

אז איך מאזנים בין השניים האלה? למה לטרק בהרים של צ’ילה סחבתי חנוכייה, נרות, וניירות עם המילים לכל תשעת הבתים של “מעוז צור”? למה בלה-פאז, בירת בוליביה, התרוצצתי בין בית חב”ד לקהילה היהודית להוסטל שבו ישנו, כדי לארגן סדר פרטי במהלכו שרנו את כל השירים (לעיתים יותר מפעם אחת, אם היה ויכוח על המנגינה)?

הפיתרון פשוט: יהדות חילונית. בתפיסה שלי, המשמעות של כל החגים ומועדי ישראל איננה זהה ואיננה שווה, וזאת משום המקור של החגים.

כאמור, אני לא מאמין באלוהים. אבל אני כן מאמין בעם היהודי (מבלי להיכנס לדיון כרגע על משמעות היהדות) כ’עם’/’לאום’ שמקיים כבר שנים ערכים תרבותיים קולקטיבים, וההווה שלי הוא המורשת שלו, לטוב ולרע. והחגים שאני ‘אוהב’ – אם לדייק, החגים שאני מוצא חשיבות וערך בחגיגות שלהם – הם החגים שגם מציינים את המורשת התרבותית, וגם מציינים אותה בצורה שהיא בהתאם לתפיסה שלי של רוח היהדות והערכים שלי באופן שלי. בחנוכה, למשל, חוגגים את מאבק היהודים בכובש זר וממיר; בפסח חוגגים את יציאתנו כעם ‘מעבדות לחרות’. אפילו חשוב מכך, עצם החגיגה של חגים אלו היא בעלת מאפיינים שמקדשים את הערכים שחשובים לי: משפחה וקהילה. היסטוריה. ביחד. זה מה שחשוב.

ביום כיפור, עיקר הדגש הוא על ‘בין אדם למקום’, עיקרון שבעיניי כחילוני הוא פשוט שגוי. (ואולי במקום ‘חילוני’ מלשון ‘חול’, אגדיר את עצמי כ’נאור’?)  יותר מאשר שהוא שגוי – הוא עיקרון, וחג, שכופים עליי, כפי שהמגזר הדתי כופה עליי שלל גזירות אחרות. הוא חג מרגיז; עוד נקודה על הקו הארוך של “למה אתה לא יהודי טוב יותר” שבערך חצי מהמדינה מנסה לחנך אותי אליו. אך האמת היא שאני כן יהודי טוב. אני חי את חיי וחוגג את מועדיי בהתאם למסורת שלי, למסורת של משפחתי, ולמסורת היהודית. אמונה באלוהים איננה מקנה עליונות דתית או תרבותית ואיננה מקנה זכות לאחר לשפוט את יהדותי בהתאם לסטנדרטים שלו. נהפוך הוא: עוד ערך מהמסורת היהודית הוא ערך הפלורליזם וערך ההתדיינות והפרשנות השונה לערכים ולמנהגים – בדיוק מה שאני עושה כאן, באחד ממועדי ישראל, שבהתאם לתפיסת העולם שלי – שהיא בדיוק יהודית, ואף חובש-כיפה לא זכאי לטעון אחרת – איננו חשוב כלל וכלל.

אני לא טוען שאני יהודי טוב יותר, כי אני מקבל גם את הגישה והפרשנות של אחרים ליהודים, ונותן להם לחיות את חייהם. ובזאת, כמובן, אני מקיים את “ועשית לרעך כמוך“, והיא כל התורה כולה, לפי הלל הזקן (להבדיל מהלל הצעיר, בן-דודי בן השנתיים וחצי). אני עושה לרעיי כמוני ונותן להם לקיים את מנהגיהם. אני אף מכבד אותם ונמנע – לפחות השנה – מלבצע כל פעילות אשר תכונה ‘מתריסה’, כגון (אללה יסתור) לנסוע באוטו בכביש ציבורי, “בחג הקדוש של היהודים”.

אז השנה עדיין נמשיך את ה’מסורת’ (אם אפשר לקרוא למשהו שכופים עליך, חוקית או חברתית, ‘מסורת’) של השביתה ביום כיפור. אבל אני אראה סרטים, ואוכַל אוכֶל, וא’צטט בפייסבוק, ואתפלסף על מהות היהדות, ואפרסם את הפוסט בנושא בבלוג שלי. דווקא בכיום כיפור, למען יראו, ייראו, ויעשו לרעיהם כמוני.

אני יהודי טוב, ואני כותב פוסט ביום כיפור.

(נכתב בערב יום כיפור 2009, ‘תש”ע’ למניינם)

7 thoughts on “למה יהודים טובים כותבים פוסטים ביום כיפור

  1. ברמה העקרונית אני מאד מסכים עם הדברים שאתה אומר בדגש על המשפט המייצג “אבל אני כן מאמין בעם היהודי (מבלי להיכנס לדיון כרגע על משמעות היהדות) כ’עם’/’לאום’ שמקיים כבר שנים ערכים תרבותיים קולקטיבים, וההווה שלי הוא המורשת שלו, לטוב ולרע”.

    אממה (אני נוטה להשתמש בזה יותר מאז שראיתי בטלוויזיה בכיר בהנהגה האיראנית אומר את זה) אני רואה את היהדות שלנו כיום כחלק משרשרת הדורות של היהודים שבמהלכה נכנסו למסורת החגים כולם, בלי קשר אם יש להם נטייה חזקה יותר או פחות לדת. בעיני אותם החגים הם בעצם אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר במסגרת היותינו שייכים לאותו עם שנקרא יהודים. למרות שהסיבה המרכזית לכך היא דתית, יום כיפור היווה לאורך כל ההיסטוריה היהודית את אחד החגים המשמעותיים ביותר ולכן אני לא חושב שאנחנו יכולים היום פשוט לבטל אותו בגלל שהוא “דתי מידי”. נכון שהוא חג שמאד מחובר לעניין של “בין אדם למקום” אבל בו בזמן הוא גם החג המשמעותי ביותר בלוח השנה היהודי לאורך הכמה אלפי שנים האחרונות ולכן אני חושב שמקומו כחלק מהחגים שאנחנו חוגגים כיהודים גם היום.

    1. אני לא מבטל אותו בגלל שהוא דתי, אני מבטל אותו כי אין לו משמעות בעיניי, ואין טעם לקיים משהו *רק* כי הוא דתי או רק כי “ככה תמיד עשינו”. תפיסות עולם משתנות ואיתן החשיבות של הטקסים הסמליים. זה שאבות-אבותינו עשו משהו לא אומר שגם אני צריך לעשות אותו. אתה, אם הוא מייצג משהו עבורך, מוזמן להמשיך לקיים אותו; אני בוחר לקיים רק מנהגים שיש להם משמעות בעיניי. 🙂 ותודה על התגובה!

  2. רציתי רק להוסיף, שהתפיסה שלך של “איזה חג הוא חשוב” ולמה, היא לא מקרית/משפחתית – היא התפיסה שהיתה הדומיננטית ביותר בתנועה הציונית, וכתוצאה מכך במערכת החינוך.

    (לא שזה בא להמעיט בערכה של הגישה הזאת…)

    1. אדיר – לא ידעתי את זה, תודה שהפנית לתשומת ליבי. יש לך עוד פרטים/הפניה למקור כלשהו בנושא הזה?

  3. כחילוני גמור, גם אני חש כבוד רב וזיקה לחלק נכבד מהמנהגים של המסורת היהודית (גם אני מקיים באדיקות את טקס הדלקת הנרות בחנוכה, למשל) וגם אני לא מתחבר יותר מדי ליום כיפור מבחינת המשמעות הדתית שלו. עם זאת, כמו שכתב דרור (אחלה שם יש לך) בתגובה מס’ 1, אי-אפשר לבטל את היום הזה. אני מאמין שעל כל אחד לעשות כטוב בעיניו, כל עוד זה נעשה בצורה שלא פוגעת ברגשות של אחרים, ובטח שלא “להכעיס”. אבא של חבר טוב שלי, למשל, נפגש בכל שנה ביום כיפור עם מספר חברים, שמתאספים בחצר ביתו של אחד מהם ועושים על האש (ומיותר לציין שכל השכונה “נהנית” מריח הבשר). יש לי חבר טוב שממש בשעות אלה (ליל כיפור) מסתובב ברחובות תל-אביב ומחלק פליירים של הלהקה שלו. בעיניי אלה שתי דוגמאות למקרים של חוסר כבוד וחוסר התחשבות בזולת.

    והערה נוספת – ישנה ביקורת בקרב חלק מהציבור הדתי כלפי חילונים שצמים ביום כיפור. הטיעון המרכזי של אותם דתיים הוא שהחילונים ממילא לא מקיימים מצוות, לא שומרים כשרות, מחללים שבת (ע”פ המקורות, חילול שבת חמור בהרבה מחילול יום כיפור) ולכן, מעבר לכך שמדובר בצביעות, טוענים אותם דתיים כי צום בכיפור לא יעזור לאנשים האלה כדי לכפר על חטאיהם.
    למרות שבדרך-כלל אני נחלץ להגנת הציבור החילוני, במקרה הזה אני בהחלט מסכים עם הדתיים, מה גם שזו בעצם הסיבה העיקרית לכך שאני לא צם בכיפור – אני גם ככה חילוני “כופר”, אז מה בדיוק תיתן לי התענית הזו?

    בסופו של דבר, כולנו יהודים, ואני בהחלט מסכים עם סלע. אדם שצם בכיפור הוא לא בהכרח יהודי יותר טוב ממני. אני מאמין בחופש דת וחופש מדת, וב”איש באמונתו יחיה”. כל מי שהצום גורם לו להרגיש יותר טוב עם עצמו – תפדלו. ומי שלא מרגיש שום צורך לצום – זה גם בסדר. גם הוא יהודי טוב. וכמו שאמר פעם הרב הרפורמי שערך לי את טקס בר המצוה – “גם מי שהולך לכדורגל בשבת הוא יהודי על הכיפאק”. אמן.

    1. חוץ מזה שזה כבר קונצנזוס שהכפייה הדתית הזאת היא לגיטימית, איך מה שאני עושה פוגע במישהו אחר? איך זה שאני נוסע באוטו מפריע לאותו אדם להתייחד עם אלוהים או לכפר על חטאיו? אני לא אומר לו מה לעשות, שהוא לא יגיד לי מה לעשות. אם מדברים על לכבד את הזולת, שיכבד את מערכת האמונות שלי, ולא יפריע. אני מכבד את אמונתו ואת זכותו לעשות כל מה ש*הוא* רוצה, כל עוד זה לא מתערב לי בחיים – זה הערך העליון וזה מה שיש לשמור עליו.

      דתיים באים בטענות לחילונים שצמים ביום כיפור? בדיוק הנקודה שלי – מי שם אותם לשפוט אותי, את מנהגי או את אורח חיי? האם אלו אותם דתיים שבוחרים אילו מה”מצוות” לקיים ואילו לא (’מצוות’ מלשון ‘ציווי’, כן?), שנוסעים במעלית-של-שבת וגוי מפעיל להם את המקרר ולכן זה לגיטימי? או אולי הכוונה לחרדים, אותם טפילים שחיים על כספי ומוגנים עם דמי, דוקרים ילדים על כך שהם אוהבים בנים, ועוד מוצאים להם זמן לבקר אותי על זה שאני בוחר לצום ביום כיפור? ומכתחילה, בל נשכח שכל ה”דת” של “הדתיים” היא כולה מערכת אמונות שכל מקורה בפרשנות לסט חוקים ביזאריים שהשראתם לכאורה מגוף שמיימי לא-קיים? האם אלו האנשים שבחוצפתם מרשים לעצמם לבקר אותי על מה שאני עושה?

      בסופו של דבר, אני מסכים עם פסקת הסיום שלך, חוץ מזה שעם כל הכבוד לבר המצווה שלך, אף רבי לא יגיד לי מה זה להיות יהודי טוב. *אני* יהודי טוב, ואני לא צריך אישור של הרבי לזה.

  4. גם כדוס אני חושב שאתה יהודי טוב. ומה שכתבת נגע ללבי ואף עורר אצלי הזדהות.
    הבהרה – השורה לעיל לא נכתבה כפיתיון שנועד להוביל את כותב הפוסט לסמינריון של “ערכים” ולכותב התגובה אין קשר ל”ערכים” או לארגון החזרה בתשובה אחר.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s