Dina Zil’s Notes Heaven

עדיין לא הצלחתי לסגור את המערכת שלי ככה שאני אוכל להגיע לכל השיעורים, ונראה שכדאי שאני אלמד ללמוד מסיכומים של אחרים.

בגדול, הייתי מצפה (למעשה, אני עדיין מצפה) מהאוניברסיטה שתספק סיכומים כתובים של כל ההרצאות וכל חומרי הלימוד. גם טקסט, גם מצגת, ואפילו וידיאו. אבל הוג’י ממשיכים לאכזב, ולא נראה שזה עולה על הדעת של מישהו שבמאה ה-21 תהיה לאוניברסיטה העברית בירושלים גישה ששונה במשהו מהתושב”ע שניתנה על הר סיני, למען השם. אפילו היועצת למדמ”ח, פרופ’ אהרונוב – שדווקא ענתה לי לעניין ובמהירות – הציעה שכדי ללמוד את החומר לבד אני אלמד מהספרים של האוניברסיטה הפתוחה. הפתוחה! אוניברסיטה מתחרה! אחחח, הראש.

טוב, לא חשוב. לא התכוונתי לפרוס בפוסט הזה את כל המשנה שלי לגבי איך האוניברסיטה צריכה לייצא את הידע שלה לכל בר בי רב, אלא רק להגיד שכיוון שהתחלתי את המסע שלי להתכונן ללמידה עצמית (כיף, כיף, כיף) נתקלתי באתר המעולה של דינה זיל:

www.notes-heaven.com

שמספק סיכומים של כל ההרצאות. יש עוד כמה אתרים כאלו ואני אחקור גם אותם, אבל לבינתיים אני מתלהב מהאתר של דינה. עוד בתיכון למדתי שהדבר החשוב ביותר בלימודים הוא שתהיה מישהי (איכשהו, זה תמיד מישהי) שתסכם את הכל ותוכל לצלם ממנה את החומר לקראת המבחן. ואגב, טיפ לגבי האתר של דינה (שחומר של שנה א’ במדמ”ח מופיע שם תחת ה-Archive) – ניסיון לפתוח את ה-PDFים בתוך הבראווסר שלכם סביר שלא יצליח, כי גודל כל קובץ עשרות מגה-בייטים. הפתרון הוא להוריד למחשב (כפתור ימני על הלינק + להוריד) ולפתוח עם אקרובט רידר החינמי (שכנראה נמצא על המחשב שלכם בכל מקרה).

עוד לא התחילה השנה, וכבר אני חב תודה לדינה ולמאמצה האלטרואיסטי שעזר ויעזור לתלמידים רבים כ”כ. 🙂

7 thoughts on “Dina Zil’s Notes Heaven

  1. הרשה לי להצדיק קצת את האוניברסיטה, על כך שהיא לא עומדת בציפיות שלך. אני לא יודע מה סידרי הגודל של אנשים שאתה מדבר עליהם, אבל אני אציג את העניין מנקודת מבטו של סטודנט לפיזיקה ומתמטיקה בטכניון, לכאורה מוסד מתקדם, אבל גודלה של כיתה לעיתים רחוקות עובר את החמישים אנשים, ומלבד שני קורסים, כל קורס שעברתי הועבר על ידי מרצה אחד לכיתה אחד.

    לפני שנמשיך הלאה, אני אחלק את הקורסים לשניים:

    * קורסים גדולים. כמה מרצים מרצים בפני כמה כיתות את אותו החומר. המבחן ושיעורי הבית הם אותו מבחן לשיעורי בית, מה שמכריח את המרצים לתאם בינהם את החומר, ואף את קצב וסדר הלימוד. כאן, באמת אין סיבה לא לדאוג למערכי שיעור מודפסים, מצגות, הרצאות וידאו וכיו”ב.

    * קורסים קטנים. מרצה אחד מרצה בפני 5-150 סטודנטים, וזה כל הקורס. המרצה מעביר את הקורס פעם בשנתיים-שלוש, ובשאר הזמן מעביר את הקורס מרצים אחרים.

    עבור קורסים קטנים (שכאמור, אלו הם כל הקורסים שאני עשיתי בתואר שלי, מלבד שניים, אני לא יודע איך זה אצלך..) העסק הרבה יותר מורכב. גם עם ירימו את ההשקעה החד פעמית ויפיקו סיכומים כתובים ו/או הרצאות מצולמות, זה יופי. אבל רק עבור האנשים שלומדים עם אותו מרצה, פעם בשנתיים שלוש (או – פעם ב-4 עד 6 סמסטרים..). כי, אם לצטט את הדיקן שלי, “מרצה יעדיף לצחצח שיניים עם מברשת של פרופסור אחר, מאשר להשתמש במערכי השיעור שלו”. אני לא אומר שזה תקין, אבל זה פחות או יותר מצב תקין.
    לפני כרבע שעה סיימתי לראות הרצאות וידאו ב”תורה אלקטרוגמנטית”. אלו הרצאות שצולמו באותו קורס ממש שאני נכחתי בו, וכחמשת ההרצאות האחרונות התרחשו, הייתו בחו”ל, ועכשיו השלמתי אותן. בקורס אחר מארבעת הקורסים האחרים שהפסדתי באותו הזמן, יש גם כן הרצאות מצולמות. אבל הרצאות אלו צולמו לפני מספר שנים, על ידי מרצה אחר מהמרצה שלי. כאן, העדפתי לצלם את המחברת ממשהי, תחת לראות את ההרצאות. נסיון לסנכרן את חמשת ההרצאות האחרונות בין שני מרצים שונים הוא כמעט בלתי אפשרי.
    אם הייתי רואה את כל הקורס כולו בוידאו, זה היה אומנם קל יותר, אבל היה שונה למדי בדגשים, שיטות, דוגמאות וכיו”ב. ואם המטרה היא לא רק ללמוד את החומר אלא גם לעבור את המבחן (ולצערנו, זו אחת מהמטרות בללמוד קורס), חשוב להכי את השריטות של המרצה *שלך*.
    גם כאן יש לי אנקדוטה. המרצה שלי לפיזיקה קוונטית רצה בשלב מסויים שאסיע לו בהפיכת סיכומי ההרצאות שלו למשהו בר-פרסום. דורש די הרבה עבודה, אבל בר ביצוע. ההתלהבות שלו די פחתה כשהוא דיבר עם המרצים האחרים שמעבירים את הקורס לסירוגין, והבין שהוא היחיד שישתמש בסיכומי ההרצאות שלו, ולכן המאמץ הנכבד יואיל לסמסטר אחד מתוך ארבע או חמש, וגם זה רק לפעמים ספורות לפני שיחליטו שוב לשנות את הסילבוס…

    ולסיום, הפינה השוביניסטית. אולי איכשהו, זו תמיד מישהי, שתסכם את כל הכל ותוכל לצלם ממנה את החומר לקראת המבחן. אנחנו, המישהואים, התקדמו. ממני כבר לא צריך לצלם (ראה אתר..). דינה ושכמותה אכן ראויים לכל ברכה, אבל אם הסיכומים הם של קורס “קטן”, הם כנראה לא יואילו בצורה מוגבלת למדי לכל מי שלא לומד עם דינה ממש.

    1. אחחח, פתחתי פה תיבת שרצים שאני מזהה שיש לה פוטנציאל להיות מלחמת הדגל שלי בשנים הקרובות, אז אני לא אענה על הכל בבת אחת (קצרה היריעה בתגובות הבלוג). אבל על רגל אחת – בגדול אני מסכים שכמובן עיקר הדגש שלי הוא קורסים בסיסיים, רחבים, כאלו שמאות אנשים עברו ועוברים. קל לזהות אותם כי שמותיהם שגורים בכל פה, ולעיתים קרובות מכילים את המילה “מבוא”. אינפי1, ליניארית1, מבוא לפסיכולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, וכו’. דברים אכן משתנים, אבל יש בכל מקצוע את יסודות הידע שלו, את המצע המשותף שמצפים שכל אחד – לא חשוב באיזה סמסטר, שנה, מרצה, מכון למד – ידע אותם. את אלו חובת ותפקיד האוניברסיטה לספק. זה נכון גם לגבי קורסים קטנים. שם יחס העלות-תועלת פחות זועק לשמיים, אבל הפאקינג עלות ממש זניחה – לצלם הרצאה ולשים את זה באינטרנט? כמה זה כבר קשה? התנגדות הפרופסורים על סוגיות כלכליות וקניין אינטלקטואלי הן בעיה שצריך לפתור, לא ליבת המהות.

      טוב, אבל כאמור, קצרה היריעה מלדון בנושא פה. נמשיך את זה בהזדמנות – ועד אז נמשיך, כמנהגינו מזה שנים, לצלם מהילדה המסודרת שכותבת כל מילה. 🙂

  2. אני מסכים עם רונן. אין טעם ברוב המקרים לפרסם חוברת הרצאות של מרצה ספציפי.
    ממליץ על השיטה הבאה ללימוד עצמי:
    לקחת מחברת מהבלונדינית שכותבת הכל (אבל לא מבינה כלום), אבל רק, ממש רק, כדי לראות איזה נושאים ואיזה דגשים נתן המרצה. השלב הבא והחשוב יותר הוא לפתוח ספר שנחשב ל”תנך” של המקצוע הרלוונטי, ולאתר את המידע הרלוונטי על פי מה שראית בסיכומים.
    מי שלומד מסיכומים של אחרים, מתחיל את לימודיו מנקודת מוצא גרועה מאוד. הוא חשוף רק למידע שה”כתבנית” הספיקה לכתוב ורק בצורה שהיא הבינה. בקורסים קשים, בדרך כלל מה שכתוב במחברת, לאחר שמיעה ראשונית, מלא בטעיות. בניגוד למחברת, ספר נבדק על ידי מאות אנשים אם לא אלפים, יצאו מהדורות נוספות עם תיקונים, יש תרגילים נוספים וגישות שונות לפתרונות ומי שכתב את הספר באמת ידע על מה הוא מדבר.
    לחיזוק הטענה, בסוף הסמסטר תסתכל על המחברת של מישהו שקיבל 100 (אתה, בתקווה) ותראה אם מה שכתוב במחברת קשור איכשהו לאמת. סביר שלא.

    בהקשר לפוסט הקודם, מאוד נחמד שביום כיפור יש זמן להגיב על בלוגים.

    אורי

    1. מסכים עם הכל (וראה גם את התגובה שכתבתי לרונן). בפועל סיכומים (של “הילדה המסודרת”) הם לא תחליף להרצאה עצמה, אבל הם בוודאי נקודת פתוחה מצוינת אם לא יכולת להגיע להרצאה בכל מקרה. ספרי לימוד הם כמובן הפתרון הרצוי – ואכן, כאלו שכבר נבדקו וקיבלו גושפנקה של איכות. בראייתי זו מחויבות האוניברסיטה לספק את כל החומר הזה; לא ייתכן שבעידן של ויקיפדיה ואינטרנט בכל פינה עדיין האוניברסיטה תספק רק תורה-שבעל-פה….

      1. אבל האוניברסיטה מספקת כל מה שאתה צריך ויותר.
        נכנסים לגוגל בוקס, קוראים איזה ספרים טובים יש ולוקחים אותם מהספרייה של האוניברסיטה.
        אני לא יודע איך זה בעיברית, אבל בטכניון ספרים מקובלים נמצאים בעשרות עותקים בספרייה.

        אורי

  3. אולי מוטב שלפני שתפתח משנה לגבי איך האוניברסיטה צריכה לייצא את היידע שלה, תנסה ללמוד שם או לדעת במה מדובר?

    1. בהחלט, בהחלט. חד-משמעית.

      ומצד שני – לפעמים דווקא עיניים חדשות/חיצוניות רואות פגמים שמי שעמוק במערכת כבר רגיל אליהם ומקבל אותם כמובנים מאליהם. אבל חשוב מכך בהרבה – במערכות ש’חולפים’ דרכן (כגון אוניברסיטה, וגם צבא) צריך שדווקא כשאתה “צעיר” תראה את הפגמים ותתחיל לתקן אותם, כי רק ככה יש סיכוי שתספיק לעשות שינוי כלשהו בטרם גם אתה תסיים את זמנך ותצא החוצה ויבוא דור חדש שיתחיל הכל מ-0. (ובהחלט טוב שדווקא אתה מעלה ושומע את הנקודה הזו, שכן למרות ההבדלים, אתה אולי נמצא בסיטואציה דומה…)

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s