אם אני חושב בשפות שונות, משמע אני קיים בשפות שונות? או שזה לא עובד ככה?

חברתי לספסל הלימודים, גלית, לומדת גם בלשנות (מוטו: “אנחנו לא אומרים מה נכון או לא נכון, אנחנו חוקרים תופעות שמקורן בשפה”). כעבודת גמר במסגרת הקורס ‘לשונות במגע’, הוחמאתי לגלות (הבנתם? “לגלות”? אחח..) כי גלית בחרה לעשות את עבודתה על הבלוג הזה ממש, ובפרט על האינטראקציה (למה לא ‘מגע’?) בין שפות שונות באותה הקורפוס (ואחרי שתוגש, אני אלנקק אליה, כדי להנציח בארכיון האינטרנט האל-זמני את תהילתי האקדמית הראשונית).

אז מעבר לטפיחת האגו, אני אכן תמיד אהבתי שפות. מספיקה הצצה ברשימת הפוסטים האחרונים כדי לראות שאני אוהב להחליף בין שפות; בטח ובטח שבפוסטים שונים, אבל גם באותו הפוסט ואפילו לעיתים באותו המשפט – כדי לעקוב באמת, חייבים לשלוט ברמה סבירה לפחות באנגלית ובעברית. טוב, מן הסתם, למרות הניסיון שלי עם ספרדית, הרומן עם הערבית והפלירטוט עם גרמנית, מובן שאנגלית ועברית הם הלחם והחמאה עליהם גדלתי.

נולדתי בארה’ב, והעברתי מספר שנים (לא בבת אחת) כילד גם בארה’ב (אם כי המרחק בין מקום הלידה למקום בו גדלתי הוא בערך המרחק מחיפה לקזבלנקה.. אמנם קוריוז, אבל אם כבר בשפות עסקינן, ונו, איכשהו אפשר היה לקשר את זה עם איזו קלישאה אמורפית. לא חשוב, לענייננו). כתוצאה, גדלתי בסביבה די מוקפת אנגלית ועברית כאחת.

מן המפורסמות הוא שלהגיע לשליטה ‘טבעית’ בשפה חייבים לגדול איתה (או כך טוענים, בכל אופן. אני טוען שלהגיע לרמת שוטפוּת המקבילה דה-פקטו לכל דובר טבעי אפשר גם דרך לימוד). ובפרט, שבי-לינגואליות מילדות מוקדמת מביאה להבדל בסדר גודל ביכולת (הכללית) לרכוש שפה (גם בבגרות). נשמע הגיוני: בעצם החשיפה ליותר מפרדיגמה תחבירית אחת, היכולת המופשטת לרכישת כללים נוספים מתפתחת בגיל הרך בו הכל עוד אפשרי להבנה. שלא לדבר על אוצר מילים, כמובן. אומרים שאחד המדדים לדו-לשוניות אמיתית היא היכולת להחליף בין שפות תוך-כדי משפט; מילה-עברית-מילה-אנגלית; ולשמור על הרצף הלוגי. (מהעבודה של גלית, מסתבר שהשם הרשמי לתופעה הזו היא ‘חילופי צופן’. נו, שיהיה)

עבורי באופן אישי, המבחן המעניין תמיד היה משהו אחר (ואולי זה עוד מצביע על למה גלית לומדת בלשנות ואני לומד פסיכולוגיה): האם אתה מגיע למצב שבו אתה *חושב* בשפה מסוימת, באופן אוטומטי. אני באופן אישי חושב, כמובן, בעברית. מצד שני, אני מדבר גם בעברית (כל היום). כשאני עובר לסביבה דוברת אנגלית לתקופה ממושכת, אני כמובן עובר לדבר אנגלית. לרוב לוקח לי זמן להסיר את החלודה ולחזור לאנגלית שוטפת (אזכיר, גדלתי עם אנגלית, כך שהיא כמו עברית בשבילי, לקרוא, לכתוב, וגם לדבר). יחד עם החזרה של מילים פחות-נפוצות והמבטא שמשתפשף, שמתי לב שגם תהליך החשיבה עובר עם הזמן (תוך שבועות בודדים) לחשיבה באנגלית. זה לא מפתיע: יש הקבלה ישירה בין מחשבות אבסטרקטיות (“רק בראש”) לבין דמיון דיבור – במובן מסוים, לעיתים קרובות המחשבות הן פשוט משפטים שנאמרים רק בראש. (סוג של הגדרה לילדים של מהות המחשבה; ייתכן שתכיפות מחשבות ‘מילוליות’ שכאלו משתנה מאדם לאדם. אצלי, בכל אופן, נדמה לי שזה הסוג השולט) ככזה, לא פלא שאם ביום-יום הפה דובר שפה אחת, והראש מתַרְגל ומִתְרַגל למילים בשפה מסוימת, גם המחשבות נודדות בעקבותיו. אני זוכר שאחרי 8 חודשים של ספרדית, התחלתי לחשוב לפרקים בספרדית.

טוב, לא הייתה פואנטה נקודתית. העבודה של גלית סתם הציתה כמה דברים שהתחשק לי לומר (וכן לבחון את מודול הכתיבה החדש של הבלוג; גם זה חשוב). הערות תתקבלנה בברכה (עדיף בפייסבוק).

אסטה לה פרוקסימה בס,
סלע

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s