Month: October 2010

C/C++, It’s Been Nice Knowing You

And so, with a hopefully final “File Uploaded Successfully” message, C++/ex4 and the entire summer semester draws to its sweaty end. A year and a day since my first day in Givat Ram (in Alex’s Preparatory Infi Course, for those of you who were around back then), I can leave the Aquarium Computer Lab with my held up high (and my back slightly stooped, from countless hours in front of the screen).

C/C++ has been a monster of a course; aggravatingly similar to every coding course I’ve taken: a repeated, all-too-familiar feeling of complete helplessness, of inability (at first, at least) to complete even the most mundane of tasks; a feeling of trying to dig through a brick wall. And inevitably, since you’re no different from anyone else, through the sweat, tears, and Google, blocks of logic and code start to fall into place. Trivial competencies snowball into full-fledged grasps of the syntactic intricacies. Though reaching nowhere near the span of larger coding courses (like Introduction to Object-Oriented Programming), where one learns how to create a decent, albeit miniscule code project, I enjoyed getting the “feel” for C/C++, which are certainly a mindset away from Java (for example). I will, however, enjoy even more not touching C ever again, cherishing as a memory that time when I had to count bytes in my head.

I randomly got a chance to discuss C++ with Michael Shynar, who was once my (probably) main partner in the largest code project I have worked on (though not as a coder at the time; I was a Requirements Designer, he was Project Manager). I remarked, now, that C++ is a ‘fun’ language (and though I do believe this, I assume it is primarily because of the natural, and specifically my own tendency to appreciate and become fond of things I spend enough time and effort on). Michael remarked that C++ is a good language for practicing in University, but if you’re managing a project with several different coders and you’re trying to keep track of what everyone is doing (and has done), it is crazy-hard.

Anyway, another notch under the belt (assuming and hoping for a passing grade in that horrible test the other day): another course has been taken, another language can be claimed to be known, though perhaps not yet experienced in full.

All things aside, though, I still prefer Spanish.


Medium Powers

כולם יודעים מה זה ‘גיבור על’ ויכולים למנות דוגמאות בקלות. ולגיבורי על יש כוחות-על (סופר פאוורס): ספיידרמן יכול לטפס על קירות, סופרמן יכול לעוף וחסין-כדורים, וכו’. תופעה פיזיקלית פחות מוכרת (אך אמיתית באותה המידה, אם לא יותר) היא תופעת המדיום-פאוורס. בניגוד לסופר-פאוורס, שיש רק לסופר-הירוס (גיבורי על), מדיום-פאוורס יש לאנשים רגילים. למעשה, סביר שלרבים מחבריכם יש מדיום-פאוורס. ההבדל בין מדיום-פאוור לבין סופר-פאוור הוא בדיוק כפי שמתבטא בשם: מדיום-פאוור איננו יכולת דמוי-אלוהית; זה יותר בכיוון ‘הנה משהו מגניב שאני יודע לעשות’.

אני, למשל (הח’מ, סלע) אלוף העולם (הבלתי-רשמי) במשחק הקלפים ‘מלחמה מצרית’ (Egyptian War או Egyptian Ratscrew באנגלית, ואגב, ערך בויקיפדיה בשלוש שפות בלבד: עברית, אנגלית ופינית). זה סוג של מדיום-פאוור. אחי אגם יכול להירדם בכל מצב. חברתי שירי חסינת האנג-אוברים – לא משנה כמה היא שותה, בבוקר היא כמו חדשה (זה, אגב, כנראה אחד המדיום-פאוורים היותר מוצלחים). חבר שלי דור מסוגל לזכור כל מילה מכל שיחה שאי פעם נאמרה (ויש שטוענים, אפילו משיחות בהן לא נכח).

הבנתם את הרעיון. בדומה לאקס-מן, סביר שלרבים סביבכם יש מדיום-פאוור, ואפילו לא ידעתם את זה (רק שבניגוד לאקס-מן, פחות סביר שמדובר בדוגמניות מעופפות שיורות לייזר מהעיניים ויודעת לזמן סופת ברקים, ויותר בחברכם הממשוקף שנניח, תמיד יודע בדיוק מה השעה). אולי אפילו לכם יש מדיום-פאוור משל עצמכם. אם כן, נצלו אותו בחוכמה, שכן כידוע,
With medium power, comes medium responsibility!