Month: November 2010

כידוע, יש לי עניין מיוחד במערכי הוראה וב…

כידוע, יש לי עניין מיוחד במערכי הוראה ובספרות מקצועית (אני עודי תר אחר המונח המתאים ביותר; בצבא קראנו לזה ‘ניהול ידע’, באוניברסיטה נראה שיש מינוחים מתאימים והולמים יותר, בפרט בהתחשב בכך שההקשר גם הוא אינו זהה). אז כמה עדכונים, למען הפצה ולמען, בנוהל, ניהול ידע:

1. גרסה חדשה של ספר ליניארית1 – באדיבותה הרבה גב’ שהם לצטר, שתרגלה בסמסטר הסתיו החולף את [כיתת התרגול שלי ב-]ליניארית2, העבירה קריאת ביקורת (Peer review?) את הספר ליניארית1 שלי [טוב, את החלק התיאורטי שבו, אבל המשפטים וההוכחות עצמן פחות זקוקים לפידבק]. חלק גדול מההערות המעולות שלה שילבתי, חלק דחיתי כי אני לא מסכים איתה, חלק דחיתי כי איני מסכים איתן ברמה העקרונית, וחלק דחיתי לשעת כושר. בפרט, השינוי/שיפור הגדול היחיד שעוד חשוב לי לעשות הוא לשלב את המשפטים וההוכחות כחלק מההוראה העצמה – 2 הסיבות שהמשפטים הם בנפרד מההסברים הם: א) כי חשוב שיהיה נספח של רשימת משפטים, שאיתו ילמדו למבחן; ב) מסיבות ‘היסטוריות’ [התחלתי את המסמך מהמשפטים]. בקיצור, בשעת כושר.

2. אתר חדש לספר ליניארית1 – בעקבות מסעו של אלון מנור בעקבות בנק אקדמי אישי משלו לכל החומר האקדמי בעולם (ועל מסעו המבורך של אלון בפוסט אחר) נחשפתי מקרוב לפלאיו של גוגל-סייטס, שכמו כל דבר אחר שגוגל נוגעים בו (טוב, לא הכל, מן הסתם היו פלופי-על כגון ווייב ובאזז) הוא יוצא מגדר הרגיל. בקיצור, אחרי התנסות נחמדה בעם HTMLים גסים, עברתי לארח את העמודון שמציג את הספר באתר של גוגל:
https://sites.google.com/site/linearit1hujibook/

כרגיל בדברים האלה, הכיף הכי גדול היה בכינון האינסופי של עיצוב האתר (איזה צבעים לשים? איזה לוגו? איזה כותרת? איך אני אקרא לו?), אבל בשורה התחתונה היא שעכשיו יש מראה קצת יותר מכובד ורציני. וגם, באדיבות גוגל, ניטור קצת יותר נורמלי של נתוני השימוש, אם כי אני חש שזה עדיין רחוק מלהוות אינדיקציה מהימנה ו/או רלוונטית מדי.

הלינק הקודם (bit.ly/linearit1_huji_book) עדיין קיים, אם כי דרך redirect מכוער קמעה.

אני עדיין אשמח אם תוכלו להפיץ את זה לכל תלמיד/ת שנה א של מדמ’ח/מתמטיקה (או כל אחד אחר שמתגלגל לעשות את הקורס ליניארית1). כזכור, זהו ספר חינמי ללימוד אלגברה ליניארית1, ואני (המחבר) זמין לתיקונים ושיפורים במידת הצורך של סטודנטים.

3. ספר חדש, לקורס אלגוריתמים – התחלתי משהו דומה עבור הקורס אלגוריתמים (67504), אותו אני לוקח בימים אלו עם פרופ’ נתי ליניאל. את עיקרי הפנייה שלי לפרופ’ אפשר למצוא בפוסט הקודם (https://sellarafaeli.wordpress.com/מכתב-לפרופ’-נתי-ליניאל-המרצה-לאלגו-אוד), ו’תקציר המנהלים’ שלה הוא: אין סיבה ללמד את הקורס הזה (כמו כל קורס) בע"פ; מוטב (בהרבה) לכתוב את הדברים. פרופ’ ליניאל נענה טנטטיבית (אין לזה מילה בעברית, הא? כמה מייצג) וביקש שנכין (אכין?) דוגמה למה הייתי רוצה לראות: נניח, אם הקורס נמשך 14 שבועות, להכין את התוכן של שבוע אחד. השבת הכנתי את החצי הראשון – למעשה, המקביל של השיעור הראשון של אלגוריתמים. לקח לי בערך שעתיים וחצי – הערכת הזמנים חשובה במיוחד להערכת הקוסט-אפקטיביות והפיסיביליות של פרויקט שכזה; פרופ’ ליניאל טען שבפעם האחרונה שהוא ניסה מיזם שכזה, לקח 5 שנים (!!) עד שהצליחו להגיע לתוצר רצוי. לדידי, אין סיבה להגיע בכלל לסדרי גודל כאלה. קיץ/סמסטר הוא הדרוש לקבוצה מוכשרת של אנשים לסיים מיזם שכזה, בראייתי, באיכות טובה – למעשה, אם בכלל, כאן בראייתי טמונה הבעיה, שכן בתור סטודנט (מתקשה) לאלגוריתמים בהווה, קשה לי לראות את עצמי כמוסמך ללמד אחרים (בניגוד לליניארית1, למשל). נו, אין מה לעשות – במצבים מסוימים על כל חייל לראות עצמו וגו’.

בקיצור, סיימתי את השיעור הראשון. שעתיים וחצי. אנשאללה במהלך השבוע/יים הקרובים וסופיהם, אעשה את החצי (כלומר השיעור) השני. אח’כ נבקש מעוזרי ההוראה שיגידו אם נראה להם שיש משהו להוסיף/לשפר, ואח’כ להוד פרופסוריותו נ. ליניאל. ועתה לסיבה שאני בכלל נדרש לכל זה, לענייננו ולעניינכם הקוראים: בנוהל, כל פידבק – הערות, טענות, בעיות, מענות, ת"ש, מין, כלכלה – תתקבלנה בברכה.

* גרסת פי-די-אף:
ספר אלגו, פרק א

שתהיה לכולנו שבת שלום, שבוע טוב, ובהצלחה.

Advertisements

מכתב לפרופ’ נתי ליניאל, המרצה לאלגו’, אודות מערכי שיעור.

Algorithms’ Class Notes – an Important Improvement in the Quality of Teaching
—-
Hello Professor Linial,

My name is Sella Rafaeli. I am a second-year CompSci student (also majoring in Psychology) in your Algorithms’ class of this year. I approached you this morning for the second time regarding what I view as an important subject – having the lectures follow organized and comprehensive notes.

I think the class and students would benefit immensely if the material was adequately provided in a written format, alongside the frontal lectures. In the current situation, each student is left to the quality of his own understanding during the singular explanation for each topic (by you), which even at peak teacher performance (which shouldn’t be assumed, ever) would be no match for a carefully prepared, reviewed, and updated work of text. Indeed, students spend much of their energy and attention during class just copying from the blackboard – not just a waste of energy but also counter-productive, as better explanations can be written (and supplied to students) ahead of time.

It is true that students’ notes from previous years (and this year) are available. The quality of these is unfortunately (and unsurprisingly) nowhere near an organized presentation of the material. They are what they are – class notes, taken “live”. My basic premise is that “every single word said in class, should be written down” and available to students who wish to review the material before, during, and after class. I am not suggesting video-taping or other technological feats; A textual (and illustrated) transcript would be the minimum to make a major difference, bringing the text equivalent to the class itself. The qualities of a text containing the material are immense; I could describe several right now, but I think the implications are obvious – people study from texts, not from memory. Either they will prepare the texts themselves ‘on the fly’ or they can be supplied with quality texts, in Hebrew, pertaining to exactly the material they studied in class (Which would be one major improvement over other public texts relating to the material). This is not hard to accomplish, and in my view, is as close to ideal as one can get.

If I – myself, personally, speaking as a student – had a transcript of every single word said in class and written on the board, I would benefit greatly. I believe most other students are in the same situation. Most importantly, I believe this is quite feasible and could be done within the scope of a student’s job, perhaps over the summer. It is worth pointing out that I am personally undertaking a similar project of the scope of Linear Algebra 1, which is another reason I believe the idea is practically feasible.

I would be happy if we could continue this discussion in person. Relatedly, I have addressed this issue (and am continuing to address it) with several other members of the faculty (CompSci and Math professors). I believe this is a major issue, which at an extremely cost-effective rate would improve the quality of teaching.

Thank you for your attention. I realize a class of hundreds of students presents its own difficulties, especially concerning responding personally to students. I hope the matter I have presented above could go a way in helping administer such a large course.

Sincerely, and Shabbat Shalom,
Sella Rafaeli

מקלחת קרה – מבחן (קטן) של אהבת אמת לירושלים

בשנה וקצת שאני גר בירושלים (טוב, הכוונה כמובן ל’סיבוב השני’, לא כולל 13 השנה שגרתי בבירה, כשמהמרפסת ראו את הגדה המערבית ללא חומת הפרדה, המחירים עוד היו סבירים ואנשים הידרו פני זקנים) למדתי לאהוב מאוד את העיר. טוב, אולי עוד מוקדם להגדיר אהבה – אבל כמאמרם של האמריקאים, בהחלט נפלתי ‘אין לייק’ (יעני, על משקל ‘אין לאב’, אבל בלי שצריך להביא לה פרחים), ביטוי רלוונטי מתמיד בעידן הפייסבוק. אם להיתלות באילנות: ערבים בסגר, חרדים בחדר – תחושה קבועה של צבעים אמיתיים ולא רק גוונים של איפור שיש בת”א. טוב, במקום ועת אחרת אדרש עוד למחשבותיי על ירושלים – רק רציתי לומר שאתמול האהבה עברה מבחן קשה. אחרי כמה ימים עם צינון קשה, נכנסתי למקלחת חמה שיועדה לחמם גם את ליבי וגם את איבריי הפואטים-פחות. לרוע הגזירה, בניין הדירות שלנו עבר התנתקות (או “גירוש”, לטובת חובשי הכיפה בינינו) מהמים החמים. מצונן, תשוש, ועירום בכפור הירושלמי, מותקף ע”י המקלחת הקרה; הדימוי המתבקש שעבר הראשי הוא להיות כלב, כלומר בצבא. והמחשבת הנגד שהגיבה מיידית – לא ולא, לא קור ולא צננת, לא חרדים ולא ערבים, לא מרכז העיר סגור בשבת ולא אוהדי בית”ר, כלום לא ישכיח את החום והלחות הנוראיים של ת”א. לא נשכח ולא נסלח, ונסבול עוד אלף מקלחות קרות. לך ירושלים, בליבנו.

תודה על הדגש המדעי בחוג לפסיכולוגיה

שלום פרופ’ כהן, ד”ר תמיר;

אנו פונים אליכם כדי להביע את שביעות רצוננו העמוקה מהפורמט של הקורס ‘תורות האישיות’ ומהנטייה הכללית בראייתנו לדגש מדעי ואמפירי בלימודי ‘תורות האישיות’ בפרט ובחוג לפסיכולוגיה בכלל.

אנו שני סטודנטים בשנה ב’ (סלע רפאלי, בוריס טראייבס) אשר משלבים פסיכולוגיה עם מדעי המחשב. בפרט בהתחשב בשיח לאחרונה בחוג ובהקשר הקורס ‘תורות האישיות’, רצינו להזכיר כי לא כולם שותפים לתחושה המושמעת כי הפסיכודינמיקה חסרה להם וכי המדעיוּת זרה להם. נהפוך הוא: בראייתנו הדגש ה’מדעי’, כפי שהוא מכונה, הוא הדרך הטובה ביותר ללמד בכלל ופסיכולוגיה בפרט. בראייתנו הסטנדרט האקדמי הבסיסי (תיאוריות ברות הוכחה, הפרכה ומדידה) הוא קו שאין להתפשר עליו. השיטה המדעית היא הבסיס ללימוד, וחזקה על החוג לפסיכולוגיה – מהנושאים הרגישים לביקורת אקדמית – להוכיח את מקומו המוצדק בקהילת המדע, ולא בקהילת התרבות והפנאי. מפאת הכבוד לעוסקים במקצוע ומצנעת מעמדנו נמנע ממילים חריפות יותר, אך נציין כי לתחושתנו תחום הפסיכואנליזה בפרט ותיאוריות חסרות תימוכין מדעי בכלל הן ממקורות הביקורת הגדולה ביותר על פסיכולוגיה בכלל מטעם שאר הקהילה המדעית.

אנו נרשמנו לאוניברסיטה בדיוק כדי ללמוד דברים נכונים, שעומדים בסטנדרטים אקדמיים גלובליים ובשיטה המדעית, ולא דברים ‘לא נכונים’ (לא שהינם טעות, אלא פשוט לא הוכחו, ולעיתים לא ניתן להוכיחם). נחמד ללמוד פרויד ויונג כהעשרה (וכבסיס היסטורי לעיסוק בתחום), אך חשוב פי כמה כי הלימודים אשר מכשירים את דור העתיד של החוקרים והמרצים (וכן, גם המטפלים הקלינים) יקבלו הכשרה מדעית ומקצועית נאותה. עוצמת ההתנגדות בקרב התלמידים רק מדגימה עד כמה סוגיה זו קריטית: ניתן היה לדמות את השיעור הראשון ב’תורות האישיות’ לשיעור ‘מבוא למדעי החברה’ או ‘איך עושים פסיכולוגיה בצורה מדעית’, וטוב שכך. תלמיד שאיננו מבין את החשיבות (הבלתי-ניתנת להחלפה או להמרה, בעולם האקדמי המודרני) של תימוכין אמפירי, של ברות-הפרכה, של קורלציה סטטיסטית – איננו יכול להיות פסיכולוג (משום סוג) כלל ועיקר.

חוסר הנוחות שלנו בלומדנו תיאוריות פסיכואנליטיות (ואחרות) חסרות ביסוס אמפירי וחסרות תוקף (ומבנה) מדעי הן מאבני הנגף של פסיכולוגיה כמדע בכלל וכמסלול לימודים לתואר ראשון בפרט. תלמידים אשר מחפשים ‘קצת הומניות’ ואת ‘המיוחד בכל אדם’, ראוי שילמדו פסיכולוגיה במקום אחר, ולא באוניברסיטה. האוניברסיטה איננו מקום להתחברות לרגשות במובן האמפתי; הוא מקום לרכישת ידע וכלים מדעיים. לשם כך, כאמור, אנו נרשמנו ללימודים. בראייתנו, עושה ויעשה טוב לחוג להמשיך ולדבוק במגמה ‘רצינית’ זו של לימודים. המקטגרים מהלכים איימים על ‘ירידה בפופולריות’ של החוג עקב ההמעטה בלימוד תורות ישנות פופולריות: איננו שותפים למספרים, אך דומה כי גם בפקולטות לפסיכולוגיה אחרות המגמה למדעיוּת היא דווקא דומה; חשוב מכך, התעקשות איתנה על אמפיריות ו’אמת מדעית’ צפויה למשוך סטודנטים רציניים יותר, אשר כיום נרתעים מפסיכולוגיה (כתחום וכחוג) בדיוק בגלל תחומים חסרי-הוכחה כגון פסיכואנליזה.

קטונּו, כמובן, מלראות את רוחב היריעה כולה. אנחנו רק תלמידי שנה ב’, עוד זב חוטמנו מהנגיעות הראשונות באקדמיה. עם זאת, כיוון אין מנוס מכך שהמאסטרנטים, דוקטורנטים, חוקרים ומרצים של המחר הם אלו שיושבים היום על ספסל הלימודים, ראוי שתדעו – לא כולם מתגעגעים לפרויד וליונג.כשאנחנו באים ללמוד פסיכולוגיה, אנחנו באים ללמוד מדע, ולא דעות, ואנחנו מצפים מהחוג להתמקד בלימוד תכנים במסגרת הסטנדרט האקדמי המקובל. ברוּת הפרכה והוכחה, תוקף מדעי, רלוונטיות.

אנו גאים ומברכים שזהו הדגש (בפרט ב’תורות האישיות’, ולתחושתנו בכלל) ומאחלים ומייחלים שתמשיכו כך. תענוג ללמוד כך פסיכולוגיה.

סלע רפאלי

בוריס טראיבס

תלמידי שנה ב’ לפסיכולוגיה-מדעי המחשב

סלעיזם – הגדרה

אז אמנם כבר תיעדתי את זה בפייסבוק, אבל משיקולי שרידות ו’פורטביליות’ ושאר מילים שלא שמעתי מאז ימי הצבא העליזים וכיוון שפייסבוק, על כל גאונותם, הם זבלים מוזרים שלא מאפשרים לאנשים לצפות בנוט’ס שלך ללא לוגין (אבל העיקר שבתמונות של הבת של השכן וכן, ועכשיו אפילו בהיי-דף) אז אני מייבא בסופו של משפט הפתיחה הארוך הזה את ההגדרה לסלעיזם גם לכאן. בפרט, לטובת ג. דאר, חוקרת בלשנות בדימוס (“בדימוס” זה מן תואר כללי כזה שמוסיפים לתפקידים, זה כמו ‘פואס’ בספרדית).

***
(מקור: http://www.facebook.com/note.php?note_id=231610752961), תאריך: ה-30 בדצמבר, 2009.
***
טוב, זה אמנם שימוש קצת מוזר לפייסבוק-נוטס, אבל נראה לי שזה מתאים.)

כבר מספר שנים שאני מגלגל מושג בלשני, שלמיטב ידיעתי הוא חדש. מטרת המסמך הזה היא:

1. לרכז את הידע בנושא ולהסביר לכל מאן דבעי, מה זה “סלעיזם”
2. להפריך/להוכיח: האם קיים כבר מושג כזה?
3. בהנחה שלא קיים, להוכיח שאני חשבתי עליו ראשון ואני רוצה גלידה מנועם חומסקי.

נתחשב בכך שאנחנו איננו מנסים להגיע להגדרה פורמלית, אלא רק לנסח את הרעיון (ואולי ממנו לגזור הגדרה פורמלית). אם כן, נתחיל בהגדרה ראשונית:

סלעיזם הוא משהו שמתאר את עצמו. דוגמאות:
1. “משפט בן ארבע מילים”.
2. “צעקה!”
3. *לחישה*
4. “משפט שמסתיים במילה “שניצל”.”
5. “משפט בלי נקודה בסוף”
6. “משפט עם נקודה בסוף.”
7. “תבנית לשונית שמתחילה ונגמרת באותה אות”
8. המסמך הזה עצמו, שמתאר מה זה ‘סלעיזם’
9. (היא: “מה אתה חושב על השמלה החדשה שקניתי?”) הוא: “טעות נוראית!”

כמובן שברמת המילה הבודדת ניתן למצוא דוגמאות רבות (סתם, למשל english, polysyllabilic, arcane, וכו’). תת-סלעיזם זה מוכר יותר (בקרב חובבי לשון).

אז, אם מישהו יודע אם קיים כזה דבר אני אשמח לשמוע. אם לא – אני אשמח לשמוע איפה רושמים פטנטים בלשניים, ואיזה גלידריות טובות יש בקמברידג’.
***
(סוף מקור)
***
אולי, בפורמט הזה, אני אוכל להוסיף עוד כמה סלעיזמים לרשימה. זה תמיד משעשע אותי.
בנוסף, עבר חודש מאז הפוסט הקודם, ואני תמיד מתבאס כשזה קורה. זה היה חודש עמוס ואני מקווה להגיע בסופ’ש החולה הזה לתעדו מעט יותר. ואם נתייחס לתאריך המדויק היום (עת כתיבת שורות אלו), כפי שאמר אופק: נזכור זאת גם כאן, את כ”ח בחשוון.