תודה על הדגש המדעי בחוג לפסיכולוגיה

שלום פרופ’ כהן, ד”ר תמיר;

אנו פונים אליכם כדי להביע את שביעות רצוננו העמוקה מהפורמט של הקורס ‘תורות האישיות’ ומהנטייה הכללית בראייתנו לדגש מדעי ואמפירי בלימודי ‘תורות האישיות’ בפרט ובחוג לפסיכולוגיה בכלל.

אנו שני סטודנטים בשנה ב’ (סלע רפאלי, בוריס טראייבס) אשר משלבים פסיכולוגיה עם מדעי המחשב. בפרט בהתחשב בשיח לאחרונה בחוג ובהקשר הקורס ‘תורות האישיות’, רצינו להזכיר כי לא כולם שותפים לתחושה המושמעת כי הפסיכודינמיקה חסרה להם וכי המדעיוּת זרה להם. נהפוך הוא: בראייתנו הדגש ה’מדעי’, כפי שהוא מכונה, הוא הדרך הטובה ביותר ללמד בכלל ופסיכולוגיה בפרט. בראייתנו הסטנדרט האקדמי הבסיסי (תיאוריות ברות הוכחה, הפרכה ומדידה) הוא קו שאין להתפשר עליו. השיטה המדעית היא הבסיס ללימוד, וחזקה על החוג לפסיכולוגיה – מהנושאים הרגישים לביקורת אקדמית – להוכיח את מקומו המוצדק בקהילת המדע, ולא בקהילת התרבות והפנאי. מפאת הכבוד לעוסקים במקצוע ומצנעת מעמדנו נמנע ממילים חריפות יותר, אך נציין כי לתחושתנו תחום הפסיכואנליזה בפרט ותיאוריות חסרות תימוכין מדעי בכלל הן ממקורות הביקורת הגדולה ביותר על פסיכולוגיה בכלל מטעם שאר הקהילה המדעית.

אנו נרשמנו לאוניברסיטה בדיוק כדי ללמוד דברים נכונים, שעומדים בסטנדרטים אקדמיים גלובליים ובשיטה המדעית, ולא דברים ‘לא נכונים’ (לא שהינם טעות, אלא פשוט לא הוכחו, ולעיתים לא ניתן להוכיחם). נחמד ללמוד פרויד ויונג כהעשרה (וכבסיס היסטורי לעיסוק בתחום), אך חשוב פי כמה כי הלימודים אשר מכשירים את דור העתיד של החוקרים והמרצים (וכן, גם המטפלים הקלינים) יקבלו הכשרה מדעית ומקצועית נאותה. עוצמת ההתנגדות בקרב התלמידים רק מדגימה עד כמה סוגיה זו קריטית: ניתן היה לדמות את השיעור הראשון ב’תורות האישיות’ לשיעור ‘מבוא למדעי החברה’ או ‘איך עושים פסיכולוגיה בצורה מדעית’, וטוב שכך. תלמיד שאיננו מבין את החשיבות (הבלתי-ניתנת להחלפה או להמרה, בעולם האקדמי המודרני) של תימוכין אמפירי, של ברות-הפרכה, של קורלציה סטטיסטית – איננו יכול להיות פסיכולוג (משום סוג) כלל ועיקר.

חוסר הנוחות שלנו בלומדנו תיאוריות פסיכואנליטיות (ואחרות) חסרות ביסוס אמפירי וחסרות תוקף (ומבנה) מדעי הן מאבני הנגף של פסיכולוגיה כמדע בכלל וכמסלול לימודים לתואר ראשון בפרט. תלמידים אשר מחפשים ‘קצת הומניות’ ואת ‘המיוחד בכל אדם’, ראוי שילמדו פסיכולוגיה במקום אחר, ולא באוניברסיטה. האוניברסיטה איננו מקום להתחברות לרגשות במובן האמפתי; הוא מקום לרכישת ידע וכלים מדעיים. לשם כך, כאמור, אנו נרשמנו ללימודים. בראייתנו, עושה ויעשה טוב לחוג להמשיך ולדבוק במגמה ‘רצינית’ זו של לימודים. המקטגרים מהלכים איימים על ‘ירידה בפופולריות’ של החוג עקב ההמעטה בלימוד תורות ישנות פופולריות: איננו שותפים למספרים, אך דומה כי גם בפקולטות לפסיכולוגיה אחרות המגמה למדעיוּת היא דווקא דומה; חשוב מכך, התעקשות איתנה על אמפיריות ו’אמת מדעית’ צפויה למשוך סטודנטים רציניים יותר, אשר כיום נרתעים מפסיכולוגיה (כתחום וכחוג) בדיוק בגלל תחומים חסרי-הוכחה כגון פסיכואנליזה.

קטונּו, כמובן, מלראות את רוחב היריעה כולה. אנחנו רק תלמידי שנה ב’, עוד זב חוטמנו מהנגיעות הראשונות באקדמיה. עם זאת, כיוון אין מנוס מכך שהמאסטרנטים, דוקטורנטים, חוקרים ומרצים של המחר הם אלו שיושבים היום על ספסל הלימודים, ראוי שתדעו – לא כולם מתגעגעים לפרויד וליונג.כשאנחנו באים ללמוד פסיכולוגיה, אנחנו באים ללמוד מדע, ולא דעות, ואנחנו מצפים מהחוג להתמקד בלימוד תכנים במסגרת הסטנדרט האקדמי המקובל. ברוּת הפרכה והוכחה, תוקף מדעי, רלוונטיות.

אנו גאים ומברכים שזהו הדגש (בפרט ב’תורות האישיות’, ולתחושתנו בכלל) ומאחלים ומייחלים שתמשיכו כך. תענוג ללמוד כך פסיכולוגיה.

סלע רפאלי

בוריס טראיבס

תלמידי שנה ב’ לפסיכולוגיה-מדעי המחשב

  • Uncategorized

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s