נתץ חומת הזרות! דבר כל דבר חוץ מעברית!

לאחרונה יצא לי להעביר מספר ימים בדירה של דור, שכמוני הועסק זמן-מה בצבא הקבע, ולכן גם בדירה שלו יש ספרים “מתנת משרד הביטחון”. ככה זה בצה”ל – במקום מזומן, נותנים לך ספרים על צבא. נהדר. בכל מקרה, מצאתי את עצמי מעלעל בספר “בראשית – הדרך למדינה ולצבא אחד” של מיכל צור, על הקמת צה”ל. מסתבר שהיה פה שמח – במיוחד כשהגיעו גלי עלייה ממדינות שונות בעולם, וניסו לגייס את כולם למערכת לוחמת אחד. אם חשבתם שהצוות שלכם בצבא מכיל הרבה סתומים, נסו צוות שאחד מדבר רק הונגרית, אחד רק גרמנית, ואחד לא מוצאים אותו עד היום. (כל מי שמתעניין בפוליטיקה ראוי שיקרא גם היסטוריה, ובספר הזה אנו למדים את העובדות המעניינות שהאצ”ל, למשל, בכלל התנגדו לתוכנית החלוקה של האו”ם, ואילו הלח”י דווקא הכי הושיטו יד לשלום לערביי א”י).

עם שלא יודע את עברו....
...עם שלא יודע את עברו

בכל אופן, אחד הנושאים שנסקרים שם הוא שילוב השפות. למשל, מוצג פוסטר שהוציא “אגף התרבות של משרד הביטחון” ובו תמונה של פועל (עברי כמובן) עם פטיש גדול שובר חומת אבנים, ומתחתיו כיתוב גדול (בפונט המרובע שמוכר לכולנו בתור “הפונט הזה שכל דבר בישראל עד 1985 היה כתוב בו”) בלשון – “נתץ חומת הזרות! דבר עברית!“. לצד זה מופיע כיתוב זהה באנגלית, צרפתית, גרמנית, הונגרית, ורומנית.

פוסטר בעד דיבור עברית
פוסטר בעד דיבור עברית

החשיבות באותה העת היתה ברורה: גיוס העולים החדשים מחו”ל (גח”ל) קיבץ כאמור צבא שהורכב מדוברי שפות רבות. כדי ליצור תרבות ולאום (ואפילו מחלקה..) מאוחדים היה צורך שכולנו נדבר את אותה השפה.

מאז זרמו מים רבים בירדן, וישראל ‘נמצאת’ במקום שונה לגמרי, מבחינת שילוב התרבויות והשפות שבה. לצד התבססותה של עברית כשפה הדומיננטית – סליחה, השלטת – וה”לאומית” של כולם (ונזכיר רק בשורה שערבית גם היא שפה רשמית של ישראל, אבל זה נושא לפעם אחרת) לאחר דור שבו “ילדים לימדו את הוריהם את שפת האם”, בראש ובראשונה ניתן להצביע על שתי מגמות גדולות מקבילות:

א) קיומן של קבוצות אוכלוסייה גדולות אשר לצד דיבור עברית עם “שאר הציבור” ממשיכות בקיום אורח חיים, תרבות, ושפה מקומיים: בראש אלו כמובן עומדים ערביי ישראל (ערבית) ועולי בריה”מ-לשעבר (רוסית). או בשפת עמנו: הערבים והרוסים.

ב) הערצת-החו”ל, ובפרט האמריקנידיאלציה (הערצת אמריקה), לפיה כל דבר “מאמריקה” יותר מוצלח וכל דבר “באנגלית” נשמע יותר חכם, משוכלל, ‘סקסי’ (ולראייה: ‘סקסי’, לא ‘מיני’). החל משילוב מילים באנגלית במשפט כדי להיראות מתוחכמים, דרך ביטויים שלמים באנגלית וכלה בקבוצות שמנהלות שיח שלם באנגלית. קבוצה זו, בואו נודה, היא בעיקר מתוך האשכנזים העשירים ש”מרגישים את עורפם התרבותי בניו-יורק ולונדון ולא במזרח-התיכון”, כפי שהוגדר זאת בחלק ב’ של הארץ לפני זמן מה. (וגילוי נאות: יש שיטענו שגם הח”מ חלק מקבוצה זו).

בעיניי, המסקנות שניתן לגזור מהמצב היום (כלפי המיינסטרים – סליחה, הזרם המרכזי – היהודי הישראלי, שהוא ממילא כנראה היחיד שאי פעם יקרא מילים אלו) ובפרט משני הסתעפויותיו הנ”ל הן דבר והיפוכו, וזאת למען שיפור עומקנו ולכידותנו התרבותיים, כלפי פנים וכלפי חוץ.

א) עברי, דבר עברית. בכל סיטואציה – סליחה, מצב – שבה יש מילה או ביטוי בעברית, אין סיבה להשתמש במילה באנגלית. אנחנו עַם גאה עִם שפה משלנו. מורשת, תרבות, משלים ופתגמים משלנו; אנחנו המצאנו את ספר משלי וקהלת, פור קרייסט’ס סייק. אין לנו צורך לרעות בשדות זרים. עם זאת, אני הראשון שאודה שיש לעיתים ניבים ואף מילים בודדות שגם הקונוטציה של שפה מסוימת נותנת להם ייחוד, או שלעיתים אין להן מקביל מדויק בעברית. Mañana. Accountability. אינתיפאדה. Achtung. יאללה. Fuck. במקרים כאלה (ויש רבים), יש משמעות ייחודית לשימוש במילה המקורית. אבל כדאי לזכור שגם לנו יש שפה ותרבות, וגם את של עצמנו ראוי שנפתח.

ב) ישראלי, דבר כל דבר חוץ מעברית! כאמור, בתקופה שעברה מאז קום המדינה, עברית נהייתה הבלעדית על הבמה החשמלית. ובכל זאת, גם יש את “הרוסים” ו”הערבים” (כשליש מהמדינה, ביחד) שכל אחד מהם דובר שפה (ותרבות) אחרת. יש את 400 מיליון הערבים סביבנו במזרח התיכון, שכולם דוברים ערבית. יש את שאר מדינות העולם, שהשיח הלאומי/בינלאומי איתם הולך וגובר – ברמת הממשל וברמת הפרט, ובעידן האינטרנט וה”גלובליזציה” (בינאום?) הצורך רק הולך וגובר.

גם כצורך ביטחוני וגם כצורך תרבותי, אנחנו צריכים לפתוח את עצמנו לעולם. כבר היום אנו במקום די טוב בנושא הזה, לדידי: ישראל בהחלט מרשימה ברב-הלשוניות שלה, ורובנו (בטח מהקוראים פה) יודעים לכל הפחות אנגלית סבירה ולעיתים קרובות לפחות עוד קצת מעוד שפה. אבל מה שהיה אולי מספיק אם היינו שכונה יהודית בתוך ארה”ב (Jewtown?) איננו מספיק במזרח התיכון. שכנינו לטוב ולרע כולם ערבים. שישית מבית ישראל (לא כולל הפלסטינים, כן?) ערביי ישראל, ונוסף אליהם כמובן הפלסטינים. בתוך קרבנו כשישית מהעם דוברי רוסית (ועל ספסל הלימודים באוניברסיטה, הרבה יותר משישית). אירופה קרובה אלינו הרבה יותר מארה”ב. על סין אפילו לא נדבר עכשיו.

איחוד וקיבוץ הגלויות עם קום המדינה סביב שפה אחת היה מהברכות ומהצרכים הלאומיים הגדולים והבהולים. היום – פחות בהול, פחות דרמטי, ועדיין – הלאום היהודי צריך לנתץ את חומת הזרות בתוכו ומול העולם, ולפתוח את עצמו להבנה ושיח בשפות שאינן עברית. אנגלית היא צעד ראשון (וגם אותו יש לבצע כראוי, ולא בדוֹגמה ש’מי שרואה סיינפלד יודע אנגלית’) ולא מספיק: יש לנו את היכולת, הרקע והצורך לדבר עם הערבים, הרוסים, וגם האירופים בשפתם. שאר העולם לא תמיד עושה את זה (אם כי דווקא הערבים כן), אבל אנחנו מעולם לא היינו באותו מקום ששאר העמים נמצאים בו. יש לנו גם יותר יכולת, וגם יותר צורך.

כל זה היה רקע ארוך לכך שהיום בבוקר עשינו סבב ‘מילת היום’ (שלאו דווקא ייערך שוב, ובטח לא כל יום), ומילת היום היא: חם.

  • עברית: חַם
  • אנגלית: hot, warm
  • רוסית: זַ’רְקוֹ
  • ערבית:  סָחְ’ן, חַרָארַה  (سخن, حرارة)
  • ספרדית: calor, caliente
  • גרמנית: הייס, וארם (heiß, warm)

זה היה רגע של לשונ(ות), ותודה שהייתם איתנו.

4 thoughts on “נתץ חומת הזרות! דבר כל דבר חוץ מעברית!

  1. מה שכתבת בערבית זה חום, לא חם.
    כנראה התכוונת ל+סאח’נ+ ו-+חאר+. ואפשר גם +חאמ+.

    1. כמובן. פעם מב”ר, אתה יודע (למרות שבעצם לא). איך אומרים “כמובן”?

  2. As per your request, I’ve read your blog post, thought on it a bit, and here is my comment, albeit in English. After all, why would I expend so much time and energy writing in Hebrew when my native tongue is so smart, sophisticated and sexy? Regardless, I hope I understood/interpreted what you wrote here correctly.

    I find that the revival of Hebrew really is fascinating, and that poster is striking in a propaganda-esque way and reflective of an era of language mandates (I am referring to the 30s and 40s, although you didn’t date the poster so I can only assume it’s from the same period). I’m sure you know about this, certainly after we spoke about it in person if not before, but in this chapter you can find some interesting facts as well as particular language law violations and their “repairs,” which I think is kind of funny (they’re on 212): http://www.google.com/books?id=eEjl6gZfmhwC&lpg=PP1&pg=PA205#v=snippet&q=shohamy&f=false Unfortunately, the best part is removed (arg, Google books), but I have a pdf file of the chapter if you’re super interested/feel like humoring me.

    Now we find ourselves in a different era, where as you say, many Israelis speak another language in their home and are completely bilingual. Thankfully, we’ve grown up a little and can support this, recognizing what a small language modern Hebrew is. Many (or most) others speak proficient or fluent English, and the nation’s emphasis on English is ever growing. This is evident on various levels of the educational framework. Schools prioritize and allocate their budgets so that their pupils can begin learning English in second grade (before they have even begun to master literary skills in Hebrew) and close to one-fifth of your college admissions test is based on English language knowledge, not to mention the increasing standards and graduation requirements in the higher education system here. Is this positive? I’m not sure. Certainly I don’t feel that Israel should be a complete bubble or her citizens be unable to communicate with the outside world and participate in global information sharing. However, at times this emphasis on English in particular kind of bugs me. Everyone views English as their ticket to the outside world, but to what end? Travel, business, internet surfing? I’m not even sure everyone thinks about it, it’s just something they want. It’s astonishing how early on this awareness kicks in (at least among the privileged youth of Tel Aviv).

    With your major points, I have to say, I’m a bit confused. In some ways you are a regular Ben-Yehuda, but others you are the anti-Hebrew. One thing is certain, no language is pure, and Hebrew is no exception. Of course other languages will be incorporated and of course it is ever changing and adapting to new influences. Should we be reactionaries? I have more to say, but I think I’m going to save it for another time. Anyway, interesting post!

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s